תהליכי פרידה- מאמר מאת יעל גוטרמן

תהליכי פרידה

בעוד שבועיים מסתיימת שנת הלימודים כבר אפשר להרגיש את הקיץ, את ריח הים, הכלור בבריכה, וכמובן-
את שלל מסיבות הסיום בגנים, בכיתות ובחוגים.

בתקופה זו אנו, ההורים, מלווים שוב את ילדינו בתהליכי פרידה ושינוי. מי העובר גן, מי העולה לכיתה א', או ז', מי העובר דירה- ומי הנפרד מחבריו העוברים הלאה.

בתהליך ההתפתחות עומדים הילדים שוב ושוב בפני מעברים- מן הבית לגן, מגן של קטנים לגן של בוגרים, לבית הספר, לחטיבה, לתיכון.
גם כאשר הילד נשאר באותה מסגרת (שנה נוספת בגן או עליית כיתה בתוך בית הספר) הוא עשוי לחוות פרידות ושינויים – חברים שעוברים, אנשי צוות שמתחלפים.

בכל שינוי יש גיוון, חידוש, סיכוי. חוויה חדשה המביאה איתה הזדמנויות חדשות אולם מלווה בחרדה מפני החדש והלא מוכר.

יש ילדים השמחים לקראת השינוי ואחרים חוששים להיפרד מן המוכר ולפגוש את הלא-ידוע.

חשוב לזכור כי פרידה היא חלק טבעי וחשוב בחיים ולנו ההורים תפקיד משמעותי בליווי ילדינו בתהליכי הפרידה שלהם – על מנת שיהיו פנויים לחוויות וקשרים חדשים.

מחקרים מצביעים על נטייתם של אנשים להיפרד בדפוס ובליווי אותם רגשות במשך כל חייהם. כלומר, אם הפרידות הראשונות בחייו של אדם היו מלוות בעצב ובניתוק חד, כל פרידה בחייו תהיה מלווה בעצב ותפעיל אצלי דפוס של ניתוק חד. עוד נמצא שילדים מאמצים באופן בלתי מודע את דפוסי הפרידה של ההורים שלהם.
אם דפוס ההתמודדות של ההורה הוא הערכה והתרגשות לקראת הבא – כך יחווה זאת גם הילד.

אז איך נעזור לילדינו להיפרד נכון ואיך נחווה אנו, ההורים, פרידה טובה?

אנו נוטים לחלק את התהליך ל-3 חלקים – סיכום מה שהיה, פרידה, הכנה לעתיד.

1)     סיכום: זהו זמן של בדיקה, הסתכלות אחורה. אלו חוויות אספנו במסגרת הנוכחית, מה למדנו, כיצד התפתחנו. זהו המקום לבדוק מה הספקנו וגם מה לא. ואחרי שאנחנו יודעים, אנחנו מאפשרים לעצמנו להשלים עם מה שלא הספקנו. הרבה פעמים יש לנו נטיה להכנס ללחץ ו"להספיק", רגע לפני הסוף. להספיק לבקר את כל החברים שלא הספקנו, להספיק ללמד את הילדים עוד אות/ עוד מספר/ עוד שיר, להספיק לתת את כל מה שלא נתנו במסגרת הזאת.
הפרידה מתחילה בהבנה שלא תמיד נספיק הכל. שעכשיו צריך להתחיל לסגור דברים ולא לפתוח חדשים. סגירה כזו תאפשר לילד להיכנס בשנה הבאה למסגרת באופן פשוט, ללא חוויה של קצוות פתוחים.
בתחום הרגשי - חשוב לברר עם הילד מה מרגיש לגבי המסגרת או החבר ממנו נפרדים – מה היה לו מהנה ומה פחות, למה יתגעגע. חשוב יותר לברר עם הילד מה הוא מרגיש לגבי עצמו בתוך המסגרת או הקשר. חשוב שנזכור, ואף נעביר לילדינו את המסר - שמסגרת חדשה מזמנת אפשרות "להמציא את עצמנו מחדש". לכן, בהתאם לגיל הילד, בידקו איתו מה הוא היה רוצה להמשיך ולעשות במסגרות החדשות וממה הוא היה רוצה להפרד. אם, לדוגמה, הילד שלכם היה השובב של הגן, יכול להיות שאחרי שיחה אתכם הוא יחליט שבכיתה א' הוא רוצה להיות רציני, רגוע. אם הוא היה החנון של חטיבת הביניים, אולי הוא רוצה להיות הספורטאי של התיכון. חשוב - אל תאמרו לילד על מה כדאי לוותר ומה כדאי לשמר, גם כדי להימנע מביקורת ושיפוטיות שלכם וגם כדי לאפשר לו לתרגל בחירה. זאת הזדמנות מצוינת ללמד אותו שהוא יכול לבחור להשתנות ולבצע שינוי בעצמו ובחייו, בכל רגע נתון.

2)     פרידה: חשוב לבצע את הפרידה עצמה – לא להמנע בגלל שזה קשה או מפחיד – לכתוב מכתב או לקנות מתנה לגננת, לצייר ציור לחבר שעוזב - להגיד שלום. כך אנחנו מעבירים מסר לילד שלמרות שלא יראה יותר את הגננת/המורה/החבר – משהו נשאר איתו מאיתנו: זיכרון, חוויה, ציור. זהו שלב חשוב בתהליך המאפשר סגירת קצוות והתקדמות הלאה.

3)     הכנה לעתיד: כדי שפרידה תתקשר גם לרגשות חיוביים, חשוב לעשות עם הילד הכנה לעתיד. אם המעבר הוא בין מסגרות, להכיר לילד את המסגרת החדשה, את הדמויות והנהלים בה (למשל, מהם ההבדלים בין הגן לביה"ס, איך מתנהגים בשיעורים, בהפסקות וכו'), כדאי לדבר איתו על האפשרויות לשמירה על קשר עם החברים מהם הוא נפרד. רצוי, בנוסף, לדאוג לערוך הכרות עם ילד אחד או שניים מהמסגרת החדשה.
בנוסף, זה הזמן לדבר על הציפיות מהמסגרת החדשה ועל ההזדמנויות שהיא טומנת בחובה.
 

זכרו, כל רגש הוא לגיטימי כשמדובר בפרידה. אפשרו לילדים להביע את התחושות שלהם בלי שיפוט ("למה אתה בוכה? אתה כבר ילד גדול..."). במקום שיפוט הציעו אמפטיה וכוונו את הילד לפתרונות ("אני מבינה שאתה עצוב, אולי אתה יכול לחשוב על משהו שיעזור לך עם העצב?"). מתן לגיטמציה לכל הרגשות יאפשר לילדים לחוות את הפרידה באופן מצמיח ובריא.

הפרידה היא חלק מחיינו וכל פרידה היא שלב מעבר התפתחותי – האופן שבו אנחנו ההורים נתמודד ותמוך בילדינו – יקבע האם הילד יצא מחוזק מהנסיון וישפיע על תהליכי הפרידה שלו בעתיד.

לסיכום:

-          יש לזכור כי הפרידה היא שלב חשוב וחלק משמעותי בחיים. הפרידה מאפשרת שינוי והתפתחות.

-          כל רגש הוא מותר ומתאים – חשוב לעודד ביטוי רגשות אצל הילדים, להכיל ולתת לגיטימציה לצד מתן פתרונות לפרידה טובה.

-          חשוב ללוות את הילד בהתאם לאופיו ואישיותו כמו גם לגילו והתפתחותו השיכלית, שפתית ורגשית. התהליך כולו צריך להתאים לילד הספציפי שלנו.

-          סיכום התהליך שהיה – מה הספקנו, ממה נהניינו.

-          פרידה פיזית – להגיד שלום, לצייר ציור, לכתוב מכתב, לקנות מתנה.

-          הכנה לשלב הבא – להכיר את המסגרת הבאה, החברים, הצוות. לחשוב – איך אני רוצה להיות בשלב הבא – הזדמנות לשינוי.

פרידה קלה ונעימה לכולם!

מאת: יעל גוטרמן – מטפלת באמצעות אמנות ומדריכת הורים.

Yael.guterman@gmail.com